מכבים מודרניים ממונטנה

.האור אינו מתווכח עם החשכה
.הוא אינו מנהל איתה משא ומתן
.הוא פשוט מאיר דרכה

.ביום ראשון, 14 בדצמבר 2025, כאשר החדשות על טבח החנוכה בסידני התפשטו, הטלפון שלי רטט ותיבת הדוא״ל התמלאה. הודעה אחת עצרה אותי והרימה את רוחי. היא הייתה מחברי טים. הוא כתב כחתן, כעד, כמי שחי בתוך סיפור שפתאום הפך שוב לאקטואלי

.הוא כתב על אביה של אשתו ליז: קית׳ טורני

.קית׳ טורני היה כומר בבילינגס, מונטנה. במהלך חנוכה של שנת 1993, כאשר השנאה החליטה לבחון עיירה אמריקאית קטנה, קית׳ טורני קם ועמד. לא כיהודי, לא כפוליטיקאי, ולא מתוך חיפוש הכרה — אלא כאדם שהבין אמת יסודית: כשאחד מאיתנו מותקף, כולנו תחת מתקפה, ועלינו להוביל באהבה מול השנאה

.שמעתי את סיפור בילינגס בעבר, כמו רבים מאיתנו. הוא הפך כמעט לפולקלור. ילדים לומדים אותו דרך הספר היפהפה
“חנוכיות חג המולד: איך עיירה אחת נלחמה בשנאה”
.אך בקריאה מחודשת ברגע הזה, כשהפצעים עדיין טריים, הסיפור נוחת אחרת. הוא כבר לא מרגיש כמו היסטוריה. הוא מרגיש כמו מדריך פעולה ותזכורת למה שאנחנו מסוגלים להיות

.בשנת 1993 הפכה בילינגס ליעד של עליונות לבנה שביקשה לחרוט לעצמה “מולדת ארית”. הם חיללו את בית העלמין היהודי. איימו להפציץ את בית הכנסת. לבנה נזרקה דרך חלון חדר השינה של ילד יהודי בן חמש, יצחק שניצר. היא כוונה ישירות אל החנוכייה שעל אדן החלון

.המשטרה ייעצה לאמו של יצחק, תמי, להוריד את החנוכייה. הרגע הזה — שקט, פרוצדורלי ובעל כוונה טובה — היה רגע של פרשת דרכים. ההיסטוריה לעיתים משתנה לא בנאומים גדולים, אלא בבחירות קטנות ובלתי נסבלות: להתחבא או להאיר. להסיר את האור — או להסתכן בעוד חושך

?תמי שניצר עשתה מעשה אמיץ. היא דיברה בפומבי. היא שאלה שאלה שעדיין מהדהדת:
איך מסבירים לילד שבאמריקה יהודים צריכים להסתיר את החנוכייה שלהם — דווקא בחג שחוגג את החירות לעבוד את אלוהיהם בגלוי

.מרגרט מקדונלד, אישה נוצרייה מבילינגס, שמעה את השאלה וסירבה להשאיר אותה ללא מענה. היא התקשרה לכומר שלה, קית׳ טורני, ושאלה אם ילדי בית הספר של יום ראשון יכולים לצייר חנוכיות ולתלות אותן בחלונות

.קית׳ טורני לא היסס. הוא עודד כנסיות נוספות לעשות כן. ומה שקרה אחר כך עדיין מרגיש ניסי בפשטותו

.מאות חנוכיות מצוירות ביד הופיעו בחלונות ברחבי בילינגס. אחר כך אלפים. העיתון המקומי הדפיס חנוכייה בגודל עמוד, בשחור־לבן, כדי שהתושבים יוכלו לגזור ולהדביק על חלונותיהם. גם עסקים הצטרפו. בתים עם עצי חג מולד הציבו לצידם חנוכיות. המסר היה חד וברור:
אם אתם מכוונים נגד יהודים — תצטרכו לכוון נגד כולנו

.קבוצות השנאה ניסו להשיב מלחמה. יריות נורו לעבר בית ספר קתולי. חלונות כנסיות נופצו. אך שנאה נשענת על בידוד, פחד ושתיקה — ובילינגס לא סיפקה אף אחד מאלה. עוצמת האור גברה על החשכה. הקיצונים נסוגו ועזבו את העיירה

.זו הסיבה שקית׳ טורני ואנשי בילינגס היו המכבים של זמננו. כל מרד זקוק למנהיג, ובבילינגס קית׳ טורני היה יהודה המכבי: לא עם חרב ביד, אלא בקריאה לאחרים לעמוד, לפעול, ולסרב לשתוק

.המכבים המקוריים היו יהודים שנלחמו באימפריה אדירה על הזכות לחיות כיהודים. הנס של בילינגס היה שלא־יהודים נשאו את הלפיד הזה — לא בנשק, אלא בנייר, בטושים ובחלונות. זה היה דוד מול גוליית, לא באבנים אלא בציורי ילדים ובבהירות מוסרית. הם הבינו באופן אינסטינקטיבי שהמאבק היהודי לחופש דת אינו עניין פנימי. הוא היסוד של כל חברה הטוענת שהיא מעריכה חירות

.ביד ושם אנו מכבדים את חסידי אומות העולם שהצילו יהודים בשואה. שמותיהם חקוקים בהיסטוריה מפני שבחרו באומץ כאשר המחיר היה ממשי והסוף לא ידוע. קית׳ טורני שייך לשושלת הזו — לא מפני שהציל יהודים ממחנות מוות, אלא מפני שהבין את אותה אמת נצחית: כאשר יהודים נרדפים בשל יהדותם, ניטרליות איננה אפשרות

חנוכה מלמד את הלקח הזה שוב ושוב. לאחר חורבן בית המקדש, חכמי ישראל דנו אם יש טעם להמשיך לחגוג את החג. המרכז הפיזי חרב. הניצחון המדיני נשכח. ואף על פי כן אמרו כן — משום שחנוכה איננו סיפור של כוח, אלא של התמדה. .ל הדלקת להבה קטנה מול ניסיונות חוזרים ונשנים של ההיסטוריה לכבותה

המנורה עצמה נושאת את המשמעות הזו. זהו הסמל העתיק ביותר של העם היהודי — יצירה, סדר ונוכחות אלוהית. .בחנוכה החנוכייה מביאה את הקדושה אל תוך הבי

.זו אותה להבה ששרדה את האינקוויזיציה, את הפוגרומים, את השואה, את השביעי באוקטובר — וכעת גל עולמי של אנטישמיות שנדמה כחסר מעצורים. בתי כנסת מותקפים. מרצים יהודים מסומנים. סטודנטים יהודים מוטרדים. טבח החנוכה בחוף בונדי, 2025. ושוב נאמר ליהודים — לפעמים במפורש, לפעמים בעדינות — להיות שקטים יותר, פחות נראים, פחות יהודים

והתשובה היום היא אותה תשובה מבילינגס של .1993:
אל תעמעמו את האור. הכפילו אותו

.לחבריי הלא־יהודים ששואלים מה הם יכולים לעשות: בעונת החגים הקרובה — חנוכה או חג המולד — הניחו חנוכייה בחלון. היא יכולה להיות מצוירת בידי ילד. מודפסת על נייר. פשוטה כמו החנוכייה שלמטה

.כאשר אתם מציבים חנוכייה בחלונכם, אינכם מקיימים טקס דתי. אתם משמיעים עמדה: שהיהודים אינם לבד, שלאמונה מגיעה הגנה, ושאור מתחזק כאשר חולקים אותו

.קית׳ טורני הבין זאת לפני יותר משלושים שנה. עיר שלמה הבינה זאת יחד איתו. ומתוך הבחירה הזו — נייר ודיו הפכו לאומץ, חלונות הפכו למקדשים, וחורף קטן במונטנה הפך לחלק מסיפור החנוכה הנצחי

.האור אינו מתווכח עם החשכה
.הוא מאיר דרכה
.לפעמים בשמן
.לפעמים בצבעונים
.ולפעמים — משום שמישהו בחר להנהיג, ואחרים בחרו ללכת אחריו

:כך ניתן להשתמש באיור זה

• .הדפיסו את האיור
• .גזרו את המנורה או הציגו אותה כפי שהיא
• .הניחו אותה בחלון במהלך חנוכה או בעונת חגי סוף שנה אזרחית
• .שתפו את האור עם שכניכם ועם הקהילה שלכם

.מנורה זו היא שחזור מודרני נאמן למקור, בהשראת מנורת נייר שהודפסה בעיתון ושימשה בעיר בילינגס, מונטנה, בשנת 1993

.ניתן לקרוא עוד על אורו של חנוכה המאיר את החשכה כאן

You can read an English version of this blog here.